ויקטור פרנקל וראיית "התרופה" לסבל

ויקטור פרנקל - פסיכיאטר ששרד את מחנה ההשמדה אושוויץ, שואל לפעמים את מטופליו שאלה אחת, קצת מוזרה.... הוא שואל אותם-

"למה אתה לא מתאבד?!" דרך התשובות של האנשים עולים חוטים דקים של חיים שיש בהם פשר ואחריות.

גם בתנאי החיים של מחנה ההשמדה, כאשר אדם איבד את כל מה שהיה לו, עונה ברעב, בקור ובאכזריות

"אדם נעשה מסוגל לשאת רעה, השפלה, פחד וזעם על עוולות, בזכות דמויותיהם של בני אדם אהובים, שהוא שמר בליבו, בזכות הדת, בזכות חוש ההומור, ואף בזכות מבטי חטף על חמדת הטבע רבת המרפא- על עץ או על שקיעת החמה".

"לחיות - פירושו לסבול, להתקיים- פירושו למצוא פשר לסבל".

או כפי שניטשה כתב: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך".

נשארה לו לאדם רק חירות אחת אחרונה- "היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות"

תיאור חייו כאסיר במחנה ההשמדה, כוללים שלבי עיבוד ועיכול, השלב הראשון בהגעה למחנה ההשמדה, "חדרה עובדת ערייתנו הלוך וחדור אל תודעתינו: אכן, לא היה לנו כלום חוץ מגופותינו הערומים- אפילו שיער ניטל ממנו, כל קנייננו, פשוטו כמשמעו, לא היה אלא הוויתנו הערומה"

"פתאם, שלא כצפוי, תקף על רובנו איזה חוש הומור זעום, ידענו כי שוב לא היה לנו מה להפסיד כלום חוץ מחיינו הערומים עד גיחוך. כשהתחילו המים זורמים מן המקלחות, התאמצנו כולנו להתבדר, לצחוק לעצמינו ולצחוק איש לרעהו. אחרי ככלות הכל- מים, מים ממש זרמו מן המזלפים. לבד מאותו הומור משונה אחזה בנו עוד תחושה: סקרנות."

השלב השני, התאפיין ב"האפאתיה, קהיון החושים וההרגשה שלא אכפת לו כלום, אלה היו הסימפטומים שנוצרו בשלב השני .... בעזרת אטימות רגש זו הקיף האסיר את עצמו בקליפת מגן שהייתה דרושה לו מאד".

"האפאתיה, הסימפטום העיקרי שבשלב השני, הייתה מנגנון הכרחי של התגוננות, הממשות נתעממה, וכל המאמצים וכל הרגשות התרכזו בתפקיד אחד: לשמור איש על חייו ועל חיי זולתו" .

השלב השלישי,

"זו הפעם הראשונה בחיי ראיתי את האמת כפי ששרו עליה משוררים כה רבים, כפי שתיארוה, כפסגת החכמה, הוגי דעות כה רבים. האמת- שהאהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אשר אליה ישאף האדם. אותה שעה עמדתי על פשר הסוד העמוק ביותר שעשויות לגלות שירת האדם מחשבת האדם ואמונתו" האדם נושע על ידי האהבה ובאהבה. נוכחתי לדעת, כי אדם שלא נותר לו כלום בעולם זה, עדיין מסוגל לדעת טעם אושר, ולו לרגע קל, בהתבוננו אל דמות הנפש האהובה עליו. בתוך בדידות אין קץ, כשאדם אינו יכול להתבטא בפעולה של ממש, כשהישגו היחיד עשוי להצטמצם בקבלת עוול יסורים בדרך הנאותה- בדרך מכובדת, במצב כזה יכול אדם לזכות במילוי משאלותיו מתוך הסתכלות אוהבת בדמות הנפש היקרה לו, אשר הוא נושא בלבבו. זו הפעם הראשונה בחיי הבינותי, את פשר המילים" אשרי המלאכים המתבוננים לעד באהבה אל הוד ותפארת אין קץ".

ויקטור פרנקל- האדם נושע על ידי האהבה ובאהבה

"ככל שגברה האינטנסיביות של חייו הפנימיים של האסיר, חש גם בייפים של האמנות של הטבע כאשר לא חש בהם מעודו. בהשפעתם אף שכח לפרקים את נוראות חייו. .......גם במחנה קרה לפעמים שאסיר העיר את לב חברו על מראה יפה של שקיעת השמש בעד העצים הנישאים של יערות באווריה. .......

"לאחר כמה דקות של דומיה רבת רגש, אמרו האסירים איש לרעהו" כמה יפה יכול היה העולם להיות!".

כמה יפה יכול היה העולם להיות! ויקטור פרנקל

השלב הרביעי, עוסק במטרה לעתיד- בפשר, בתכלית:

"קצתי במצב זה, שהכריח אותי להרהר, יום יום ושעה שעה, רק בעניינים טפלים כאלה. שילחתי את מחשבותי אל נושאים אחרים. פתאם ראיתי את עצמי עומד על הדוכן באולם הרצאות נעים, מואר היטב וחמים. קהל קשוב ישב לפני על גבי כורסאות מרופדות נוחות, הרציתי על הפסיכולוגיה של מחנה הריכוז! כל מה שדיכא את רוחי באותו רגע, נעשה לפתע אובייקטיבי, מתואר מנקודת הראות הרחוקה של המדע. בדרך זו הצלחתי איך שהוא להתעלות על המצב, על סבלות השעה והתבוננתי אליהם כאילו היו נחלת העבר. אני וצרותיי נהפכנו לנושא מחקר פסיכולוגי מדעי של עצמי. מה אומר שפינוזה בספרו תורת המידות? ריגשה, שהיא סבל, פוסקת מלהיות סבל כשאנו מציירים לנו אותה בתמונה ברורה ומדוייקת".

"אסיר שאבדה אמונתו בעתיד- בעתידו- גורלו נחתם. משאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית, הא נידרדר וסופו ניוון הגוף והנפש".

"חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיתיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף, לפני כל יחיד ויחיד.

תפקידים אלו- פשר החיים- שונים בכל אדם ואדם בכל רגע ורגע. לפיכך אי אפשר להגדיר את פשר החיים באופן כללי".

פשר החיים- שונים בכל אדם ואדם בכל רגע ורגע ויקטור פרנקל

"שומה על אדם שיווכח לדעת, כי הסבל הוא מנת גורלו, שיקבל את סבלו כתפקיד המוטל עליו, כתפקידו היחיד והייחודי. יהיה עליו להודות בעובדה, שאפילו בסבלו הוא ייחודי ובודד ביקום. איש לא יוכל לגאול אותו מסבלו או לסבול במקומו. שעת הכושר המוזמנת לו, האחת והיחידה, היא בדרך שבה הא נושא בעולו".

"הסבל הפך לתפקיד שלא רצינו להתנכר לו. עמדנוו על האפשרויות הגנזות בו להישגים, אותן אפשרויות שעוררו את המשורר רילקה לכתוב: כמה מדורי סבל צריך אדם לעבור! רילקה דיבר על הסבל שיש לגבור עליו, כדרך שאחרים מדברים על מלאכה שצריך לעשותה. הרבה מדורי סבל היה עלינו לעבור"

"כוחה של הדוגמא הנכונה היה יפה מכל דיבור.......לעולם השפעתה הבלתי אמצעית של התנהגות היא יעילה יותר מכוחן של מילים".

"אין אנו ממציאים בעצמנו את פשר קיומנו אלא בעצם, רק מגלים אותו"

"הפשר הקיומי של החיים יימצא בעולם ולאו דווקא בתוך האדם או בתוך נפשו, כאילו היו איזו מערכת סגורה. כיוצא בזה, מטרתו האמיתית של הקיום האנושי לא תימצא במה שנקרא הגשמת עצמו. הקיום האנושי הוא ביסודו של דבר, חריגה מעצמו ולא הגשמת עצמו".