יוגה צ'יטה וריטי נירודהא - חקירת המושג נירודהא

יוגה צ'יטה וריטי נירודהא

הקדמה-

משמעות המונח נירודהא סיקרן אותי, ככל שהתעמקתי הבנתי שהמושג למי מידת הבנתי מתכתב ומופיע בעולמות תוכן שונים בשמות שונים, כך למשל;

נירודהה ב"עולם היוגה"

הפרדות במונחים של חשיבה הכרתית לפי "ימימה"

נבדלות/נפרדות במונחים של עולם הפסיכולוגיה

עולם היוגה

נירודהא- פאטנג''אלי

לפי התרגום של סוואמי ונקטסאננדה- המילה נירודהא מתורגמת כ- הבנה. הכלה.

הוא מסביר את המילה דרך דוגמא מהטבע שעוזרת עם ההגדרה:

"כשאנו מביטים באוקיינוס אנו רואים את המים ואת הגלים. תכולת הגל היא מים. תכולת האוקיינוס היא מים.

כשאנו יכולים לראות רק מים, אנו במצב של יוגה. אז משהו שאינו ניתן לביטוי, ועם זאת בעל חשיבות עצומה, מתרחש בתוכנו. לא ניתן להפוך אותו לאובייקט של הבנה, אבל הוא בכל זאת מתרחש- וזוהי יוגה.

כאילו השלמות שנקראת אוקיאנוס מביטה בגל.

כאילו שלמות ההכרה מתבוננת בדאגה הקטנה והטיפשית הזאת, ואיננה מודאגת ממנה יותר. ......

כאשר שלמות ההכרה – שהיא אינטליגנציה – צופה בחלקיק שנקרא דאגה, מה שמכונה בתוכנו מכונה נירודהא. הדבר נשלט, אך לא במובן הרגיל של המילה. יש עצירה, אך לא במובן הרגיל של המילה. משהו מסתורי, שאותו ניתן לכנות הבנה, ידיעה או ידיעה עצמית, קורה לנו."

עמוד 27 סוטרות היוגה של פאטנגלי- סוואמי ונקטסאננדה

כלומר, המילה הבנה מתארת את הפירוש למילה נירודהא הרבה יותר מהמילה עצירה או בלימה או הגבלה. היוגי לא מעוניין בדיכוי, בשליטה.... כאשר עולה דאגה, אנו בוחנים בתבונה את התופעה הנקראת דאגה, זה מצב בו אנו נמצאים במצב של יוגה. זה כמו להסתכל על הגל ולראות את תכולתו. כאילו השלמות שנקראת אוקיאנוס מביטה בגל. כאילו שלמות ההכרה מתבוננת בדאגה, מקבלת ורואה אותה ואיננה מודאגת ממנה.

שלמות ההכרה היא אינטליגנציה הצופה בחלקיק שנקרא דאגה, ואז מה שמתרחש בתוכנו מכונה נירודהא, מתרחשת הבנה מסתורית, ידיעה עצמית. ללא התנגדות לכל מה שיש. קבלה.

הגלים נעים על פני האוקיינוס אבל מתחת להם הקרקעית שקטה.

כאשר אין חלוקה בראייה זוהי הארה. כלומר, אין מהות עצמאית לגל, או לדאגה. הכל מאוחד באוקיינוס החיים.  כל הרגשות, תחושות, מחשבות....שלבים בחיים- ילדות, נערות, התבגרות, זיקנה.... הכל חלק מהאוקיאנוס ובלתי נפרד. הכל לגיטימי. אין מחשבה או רגש טוב או רע.

משפחה על יאכטה- אני והיאכטה עם הדגל הפולני-

בנוסף, המושג- "תמיכה קודמת לתנועה" מתחבר ליכולת להגיע להבנה, לנירודהא. מדוע?

כדי שנוכל לראות את האוקיאנוס הרחב ואת הדאגה כחלק מגל ותו לא, מצב הצ'יטה, ההכרה, יוכל לראות את הדאגה כגל רק אם לא תהיה הזדהות עם הגל, ואם אדע בתוך תוכי שאני חלק מ...., אני נתמכת, אני שייכת, אני לא לבד.

מתוך ההבנות הללו תוכל להיות ראיית הגל כגל ותו לא ואז יתקיים בתוכי מצב נירודהאי שהוא מצב שמכיל את כל הגלים, על כל צורותיהם ואיכויותיהם, כי אני לא הגל הזה או הגל האחר, אני לא נפרדת, אני חלק מהאוקיינוס האנושי ומתוך האוקיינוס שהוא אני שכולל רגשות, מחשבות, תשוקות, רצונות, פחדים וכו'.

"כאשר יוגה צ'יטי וריטי נירודהא" הושגה, הרואה(או המתנסה) נח בתוך עצמו במצב שאינו משתנה. הוא נותר טהור ובלתי מוכתם, רק כמתנסה.

אין שום בעיה עם ההתבוננות או עם המבט, אין שום בעיה עם הדברים הנראים. ובאופן דומה, אין שום בעיה עם כל דבר שקורה לנו – לא עם מה שמכונה עונג ולא עם מה שמכונה כאב – כל עוד איננו נותנים לו שם, וכל עוד אנו מסוגלים רק להיות זאת, בלי ליצור חלוקה. 

אנו ממשיכים לראות, ובעוצמת הראייה הזאת קיימת לפתע ההבנה שרק הראייה היא אמיתית, רק ההתנסות הטהורה היא אמיתית.

....כל התנסות בעלת טבע דומה שאין בה חוויה של פיצול היא טהורה. אין בה חטא ואין בה סבל. זהו מצבו של היוגי. במצב כזה הצופה, המתבונן בכל זאת, החווה את כל החוויות נותר במצבו המשולם, ואינו משתנה על ידי הווריטי, על ידי צלקות עבר, על ידי תחושת האני או על ידי ההכרה...... משום כך אין הדחקה, אין דיכוי ואין שום דבר שניתן לדון בו. כיוון שהצ'יטה מוחלטת, היא קוסמית בממדיה. היא האינסוף. אותו אינסוף הוא הרואה, הוא החווה את כל החוויות. .הוא הינו ועל כן הכול הינו. כיוון שהוא מתקיים הכל זוהר. .....במצב זה של יוגה, האינטליגנציה פועלת בטבעיות, בצורתה הטבעית- או ללא צורה. איננו סובלים כלל מן הטבע שלנו. אני בן אדם ועובדה זאת אינה יוצרת שום בעיה בחיי ואיננה גורמת לי כלל לעצב. ........מה שטבעי הוא חופשי. ...האינטליגנציה הבנויה בתוכי תופסת את טבעיותה של התופעה ועל כן איננה דוחה אותה. היא תופסת את טבעיותו של דבר חולף ואיננה חושקת בו. חשוב לזכור זאת.

מה שטבעי אינו יוצר שום בעיה, הוא קבוע ואינו משתנה".

עמ' 30-31  סוטרות היוגה של פאטנגלי- סוואמי ונקטסאננדה

עולם הפסיכולוגיה

נפרדות/מובדלות

מצרפת מספר טקסטים מעניינים שקשורים לנושא: 

"מובדלות היא אחד המושגים הבסיסיים המתייחסים לקיום האנושי... למידה שבה האדם רואה את עצמו כישות פיזית ופסיכולוגית נפרדת ונבדלת מסביבתו; המידה שבה האדם מסוגל לתפוס את גופו... רגשותיו ורצונותיו כשייכים לו עצמו ולא לאחרים; המידה שבה הוא מסוגל להגדיר את עצמו בצורה שתזהה אותו ותייחד אותו מיתר בני האדם" (סמילנסקי, 1990, עמ' 27).

"ליבת האישיות העצמית האותנטית מושעית, נבלמת על ידי צייתנות מסתגלת לסביבה הלקויה עד שתימצא סביבה מחזיקה שתאפשר לחוויה סובייקטיבית אותנטית וספונטנית יותר לצוץ" (מיטשל, 2006, עמ' 195).

"במקום לספק מרחב נפשי מוגן שבתוכו יכול "העצמי" להתרחב ולהתגבש בהנאה משחקית, האם שאינה טובה דיה מציגה בפני הילד עולם שעליו להסתגל אליו באופן מיידי, והתמודדות בטרם עת עם העולם החיצוני מונעת את ההתפתחות ואת ההתגבשות של הסובייקטיביות של הילד. יכולתו של התינוק להשתמש ב"מרחב מעבר" תאפשר היווצרות "עצמי אמיתי" ואותנטי בניגוד ל"עצמי כוזב".

לפי התיאוריה של קוהוט ;Kohut, 1971) מיטשל, 2006), "עצמי" חלש וחסר גיבוש נובע מהקושי של האם להגיב באמפתיה אל תינוקה, בקושי להבחין בצרכיו ובעיקר בצורך שיש לו בתשומת לב ובהתפעלות. קוהוט טען ש"עצמי" בריא ומלוכד צומח בתוך סביבה התפתחותית שבה האם משקפת במבטה תגובת מראה המאשרת את מצביו הנפשיים הנרחבים של הילד ותומכת בהם. קוהוט האמין שדרך תגובות של אמפתיה בסיטואציה הטיפולית עשוי להתרחש הריפוי. מטופל שסובל מחסכים ראשוניים אלה צריך שישקפו לו בחזרה את החוויה שלו את עצמו (mirroring transference). כך עשוי המטופל לחוש נראה יותר ואמיתי יותר ולפתח תחושת "עצמי" איתנה ומגובשת יותר, "עצמי" המסוגל לשאת אכזבות ולהתאים למציאויות החיים   ;Kohut, 1971)מיטשל, 2006). כאשר התינוק חווה את השיקופים של אמו, את הניצוץ בעיניה, את מבטה המאשר והמעריץ הוא מקבל ביטחון לחשוף את עצמו ולהיהפך לאינדיבידואלי ונפרד.

כלומר, לפי מידת הבנתי את העולם הפסיכולוגי, העצמי שהוא אנחנו בשלבי החיים הראשוניים זקוק לתמיכה הורית, ולאם שתשקף את העצמי דרכה באמפתיה בעיניה, וכך עם הזמן, התינוק גדל להיות מבוגר שמבין שיש לו מקום בעולם, לכל קשת רגשותיו ולכל צבעיו, ועם זאת, בו זמנית, הוא גם חלק מעולם של אנשים אחרים ונפרדים ממנו שגם להם יש רגשות וצבעים שונים משלו, ואלו וגם אלו מתקיימים בו זמנית.

העצמי הבריא והשלם לא מאוים, או נדחק, או מושפל ולא צריך להתאים את עצמו לעולם, כי יש מקום לכל שיש.

רגע מאושר

יש הכרה (שהיא האוקיינוס בשפה יוגית/פאטנג'לית) שיש בה מקום לכל קשת הרגשות של העצמי. ואין נכון או לא נכון. אין רע או טוב. יש מקום ויש אמת בכל מה שעולה בהכרה.

על מנת שנהיה מסוגלים לקבל את עצמינו כפי שאנחנו עלינו לקבל תמיכה של אדם משמעותי- בדרך כלל אמא.

אם התמיכה לא התקיימה כראוי בשלב מוקדם של החיים, ניתן לרפא את ההבנה שיש לכולנו תמיכה לכל קשת הרגשות והמחשבוצ שיש על ספת המטפל. כמובן עובדה זו מתכתבת עם המינוח היוגי של "תמיכה קודמת לתנועה".

כך שנירודהא בעולם הפסיכולוגי, על פי מידת הבנתי, היא ההכלה שלנו את כל קשת הרגשות והמחשבות שיש בהכרה. היכולת הזו מתפתחת דרך קשר עם אדם אחר הורה/מטפל.  

עולם החשיבה ההכרתית- ימימה

תלות במערכות יחסים- נפרדות נכונה- ימימה

"אם הילד לא נפרד מהוריו בדרך הבריאה, בגדילתו גם התלות תגדל איתו, והוא ימצא את עצמו מפתח מערכות יחסים שבהן הוא תלותי כמו שהוא רגיל מבית ההורים. הוא יחפש מערכת יחסים שבה עושים הכל עבורו ושומרים תמיד את צעדיו, מערכת יחסים שמשאירה אותו ילד. תלות באדם אחר נדמית לו כמו יצירת קשר, אבל מתחת לקשר רובצת תהום אפלה, פחד מצמית להיות לבד מפני שאין לו ביטחון בכוחותיו. ועל כן, הילד שאסור היה שיטעה, טועה עכשיו כל כך.

נותן ומתמסר מעצמו מעבר לכל גבול ומידה, לא בודק שהקשר מיטיב ונכון לו. ברור לו שכל האהבה והכוח נמצאים אצל השני, והוא עושה הכל כדי לקבל את האהבה הנחוצה לו כל כך.

במקרים אחרים התלות מתבטאת דווקא בהימנעות מקשר, בשמירה על הלב שלא ייפתח כדי שלא ייפגע. הפחד הקיומי להיות לבד יושב בבסיס מערכות היחסים התלותיות ומניע אותן. הנפרדות הבריאה מאפשרת לילד להבין שהוא יכול להתקיים גם כשהוא לבד, ומתוך כך ליצור קשר כשהוא בעמדה פחות תלותית ויותר חזקה".

"דרך התלות והקושי לשחרר אנשים סביבנו, אנחנו לומדים מה ראוי ומה רצוי לאהבה.

המלאכה מול התלות היא לעמוד על הרגליים, לומר אמת פנימית. בתחילה בשקט לעצמינו, ואחר כך גם מול אחרים. למצוא תשובות לבד, לדעת שגם אם עד היום בחרו בשבילנו והשפיעו על מחשבותינו מתוך כוונה טובה לשמור עלינו, היום אנחנו מתחילים יחסים אחרים.

לא לאחוז באף אחד, אבל תוך קשר. לא ליצור תלות, אבל תוך קשר. להיות בקשר ללא מאבק וללא תלות. 

ההישענות התלותית שייכת לילדה שלא קיבלה מקום נפרד לצמוח בו ועל כן אינה מכירה את כוחה. הקשר שייך ללומדת הבוגרת שיודעת שגם לה יש מה לתת. בקשר אין מעמדות של הורה וילד, אלא יש שני אנשים שווים, נותנים ומקבלים. למרות הפחדים הקיומיים והבדידות מעוררת האימה, אנחנו מתחילים להיות הכרתיים יותר, יודעים שתמיד היינו שייכים, זורמים בזמן לחיינו, יוצרים בזמן הנכון קשרים תקינים".

"עד שליבך יתנגן", עמ' 170 אלומה לב.