בסוף חיינו ישאלו אותנו רק שאלה אחת:
האם היית חמץ או מצה?
כלומר, האם החמצת או מיצית?
את החיים האלה כאן.
לקראת פסח, יש בי זיכרונות ילדות שבו אנחנו מנקים את הבית ביתר יסודיות, אולי אפילו צובעים את הבית בצבע טרי, מנקים את הארונות, מאווררים את כל מה שקיים וממיינים, במגירות ובארונות- מה נשאר, ומה עובר הלאה.
את כל התהליך הזה שמתחבר גם לחילופי העונות- החלפת בגדי חורף בבגדי קיץ שמתחברים נפלא עם הפריחה הצהובה שבחוץ, פריחה שמספרת לנו שממש תיכף נלך לבריכה ולים, עם כפכפים ושמלה ...
את כל התהליך הזה של השלת המיותר, או אם תרצו השלת "נשל הנחש", אני עושה גם בפאן הפנימי, וכמו במיון ארון הבגדים שלי לקראת הקיץ, כשאני שואלת את עצמי, האם את הבגד הזה, אני רוצה ללבוש בקיץ הקרוב או אולי עכשיו אני מעבירה אותו הלאה, לחנות יד 2 או למיחזור, את אותה שאלה בדיוק, אני מפנה לחלק הפנימי שבי, עם השאלה - האם ארצה שההרגל הזה ישאר איתי בהמשך? האם ארצה שהמחשבה הזאת או הכיווץ הזה ילווה אותי.....או מהצד ההפוך של אותה שאלה- מה ארצה לטפח בי? או- מה ארצה שיקרה איתי בשנה הבאה?
לא שאלה של "מי אני ומה אני", כי זה ממש יכול לבלבל... אבל מה הצעד הבא, בדרך אל מי שאני.
את כל המחשבות הלא מטיבות, את כל הכיווצים בגוף כתוצאה מהיאחזויות והיצמדויות ש"נדבקו" אוכל לראות בהתבוננות פנימית במדיטציה פורמאלית או בהקשבה/התבוננות בשאלה- במה עוסקות המחשבות או מה הלך הרוח שלי ברגע נתון, מתוך ההבנה ש...הכל הוא חלק מהתרגול.
התבוננות על ההרגלים הלא מטיבים, כמו למשל, הצורך לרצות ולספק את האחר, על חשבון הרצונות שלי...., אנסה בעדינות לראות, ובמקומם אשקה ואטפח דפוסים חדשים, שמפתחים ומטפחים את 7 איברי ההתעוררות.
מהם איברי ההתעוררות?
סטי- תשומת לב /נוכחות או זיהוי ללא הזדהות
דאמה ויצ''איה- חקירה שיש בה סקרנות רדיקאלית של מה שיש- מחשבות, תופעות, כיווצים בגוף, מתח....לחקור את עצמי עם השאלה- מה יש כאן עוד.....ולחכות כמה שניות....
ויריה- חיוניות- הדלק, האנרגיה שבנו, האנרגיה לחקור, האנרגיה לעשות, אפשר לעורר אותה עם שאיפה גדולה.
פיטי- שמחה- שמחה שנובעת ממבט על עצמי -על הגוף הנושם, על הדרך, העולם, האהובים שלנו, הטבע
פסדהי- רוגע- הרוגע שנובע מתוך המבט הרחב, על הדרך, על הצעידה, אנחת רווחה שמגיעה ומשחררת כיווץ או מתח שהיה...
סמאהדי- השילוב של הרוגע יחד עם השמחה מביא אותנו למצב אחדותי שנקרא סמאהדי אבל בעצם אין מילה שתסביר אותו "כמו שצריך", זה רגע שבו המחשבה מתפוגגת, ויש תחושת הרמוניזציה שלמה של הגוף, תודעה והרגע.
אופאקה- יציבות פנימית וחוכמה שמביאה אותנו לפעול בעולם עם המאמץ הנכון.
ממליצה להקשיב להקלטות שיעורים של ריטריט- בנושא, אני שמה כאן לינק לעמותת תובנה.
אלה פרסבורגר
Comments